<h1>תשובות בעלי התוספות סימן נ"ו — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף נז:</h2>
השיב מורנו למו' ה"ר ישראל ב"ר אורשרגו. אשר שאלת על הבחור שקידש את האשה על מנת שאין בה מומין, ויש בה מומין חיטי הצואר, ועדיין לא כנסה. אם חיטי הצואר עומדים במקום שפעמים נגלים פעמים נכסים, אז ודאי הוי מקח טעות, מידי דהוה אשומא העומדת על פדחת תחת כפה של ראשה, זימנין מתחזיא זימנין לא מתחזיא, דהוי מקח טעות, ואפילו בלא תנאי, כדאמרינן פ' אע"פ [כתובות נ"ז ע"ב] דארוסה אינה אוכלת בתרומה משום סימפון. אלמא בכל הנשים אי נמצא בהן מום קודם נישואין הוי מקח טעות, ואפילו נתקדשו בסתם, מדלא קאמר בתר הכי איכא בינייהו קידשה סתם, דלמ"ד משום סימפון ליכא, ולמ"ד משום מזיגת הכוס איכא. אלמא ש"מ אף למ"ד משום סימפון איכא למיחש, ואע"פ שיש מרחץ באותה העיר הוי מקח טעות. והא דתנן [שם ע"ה ע"ב] אם יש עמו מרחץ באותה העיר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו, נראה בעיני דההיא אסיפא קאי, דתנן נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראייה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אילו והיה מקחו מקח טעות, ואהא קיימי רבנן ואמרי דבמומין שבגלוי לא, ובמומין שבסתר נמי, אם יש עמו מרחץ, אפילו מייתי ראייה דהיו בה עד שלא נתארסה, אין מקחו מקח טעות, דבודקה בקרוביו קודם שנכנסו לחופה, וידע וניפייס. אבל אם קודם שנכנסה לחופה נודע לו ואינו מתפייס, הוי מקח טעות, דאינו בודקה קודם אירוסין, מדחיישינן לסימפון ולא שרינן לאכול בתרומה, לרבנן היכא דיש מרחץ בעיר, דלא קאמר איכא בינייהו שיש מרחץ בעיר, כיון דקיימא לן כרבנן דר' מאיר. אע"פ שיש לדחות דהוי בכלל קיבל. ונקט קיבל דהוי בין לר' מאיר בין לרבנן, מ"מ לא משמע כלל דבודקה בקרובותיה אלא בהגעת זמן, דקאמר תלמודא מאי בינייהו בדיקת חוץ, מר סבר שמה בדיקה, פי' א[מ]שנה ראשונה שבודקה בקרובותיה בהגעת זמן, אבל קודם לכן לא, אלמא מקודם קידושין בודקים בקרובותיה. ואם חיטי הצואר עומדים במקום שהן תמיד גלויים וידועים, א"כ המארס ראה ונתפייס. וכי היכי דניפייס כחיטי הצואר כ"ש דניפייס בחיטי הרגלים שאינן גלויים, דמלתא דמוכחה שאינו מקפיד על החיטין כלל. ואם לא היה מכירה המארס, אלא היא הייתה דרה במקום אחר ולא ידעה, אע"פ ששלוחו ראה אותה קודם קידושין וניפייס, הוי מקח טעות, דמצי אמר ליה לתקוני שלחתיך ולא לעוותי, ואפילו אם אמר לשלוחו סתם קדש לי אותה אשה ולא התנה על מנת שאין בה מומין. וא"ת מאי פריך על פדרותה ראה וניפייס, לישני שנמצאה אחר קידושין קודם שכנסה, וכגון שכנסה ע"י שליח ולא ידעה, י"ל דאמתניתין קאי, הוסיפו עליהן זיעה ושומא וריח הפה דדמו ממש למתניתין, דאם נמצאו לאחר שכנסה לרשות הבעל, אז הבעל צריך להביא ראייה דהיו בה עד שלא נתארסה, וכי מייתי ראייה הוי מקח טעות, הכי נמי הני. ולהכי פריך אפילו מייתי ראייה שהיו קודם מה בכך, הא ראה בשעה שכנסה וניפייס. אבל אם הוא ראה אותה תחלה ומכירה, אע"פ שהתנה על מנת שאין בה מומין, על מומין אחריני ולא על הגלויין, דסביר וקביל. וכ"ש הכא דלא ידעינן דאתני אלא על פי השליח, ובשעה שעשאה שליח בעדים לא התנה בשביל העדים. וגם שקידש השליח לא התנה עמה. ואעפ"כ אין טוב בעיני להקל להתירו באשה אחרת, שלא ראינו כזה מתמול שלשום בימי רבותינו הקדמונים אשר קטנם עבה ממותנינו. ואתה מורי עשה הטוב בעיניך. ושלום מאיר בר ברוך.
<h2>דף עה:</h2>
השיב מורנו למו' ה"ר ישראל ב"ר אורשרגו. אשר שאלת על הבחור שקידש את האשה על מנת שאין בה מומין, ויש בה מומין חיטי הצואר, ועדיין לא כנסה. אם חיטי הצואר עומדים במקום שפעמים נגלים פעמים נכסים, אז ודאי הוי מקח טעות, מידי דהוה אשומא העומדת על פדחת תחת כפה של ראשה, זימנין מתחזיא זימנין לא מתחזיא, דהוי מקח טעות, ואפילו בלא תנאי, כדאמרינן פ' אע"פ [כתובות נ"ז ע"ב] דארוסה אינה אוכלת בתרומה משום סימפון. אלמא בכל הנשים אי נמצא בהן מום קודם נישואין הוי מקח טעות, ואפילו נתקדשו בסתם, מדלא קאמר בתר הכי איכא בינייהו קידשה סתם, דלמ"ד משום סימפון ליכא, ולמ"ד משום מזיגת הכוס איכא. אלמא ש"מ אף למ"ד משום סימפון איכא למיחש, ואע"פ שיש מרחץ באותה העיר הוי מקח טעות. והא דתנן [שם ע"ה ע"ב] אם יש עמו מרחץ באותה העיר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו, נראה בעיני דההיא אסיפא קאי, דתנן נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראייה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אילו והיה מקחו מקח טעות, ואהא קיימי רבנן ואמרי דבמומין שבגלוי לא, ובמומין שבסתר נמי, אם יש עמו מרחץ, אפילו מייתי ראייה דהיו בה עד שלא נתארסה, אין מקחו מקח טעות, דבודקה בקרוביו קודם שנכנסו לחופה, וידע וניפייס. אבל אם קודם שנכנסה לחופה נודע לו ואינו מתפייס, הוי מקח טעות, דאינו בודקה קודם אירוסין, מדחיישינן לסימפון ולא שרינן לאכול בתרומה, לרבנן היכא דיש מרחץ בעיר, דלא קאמר איכא בינייהו שיש מרחץ בעיר, כיון דקיימא לן כרבנן דר' מאיר. אע"פ שיש לדחות דהוי בכלל קיבל. ונקט קיבל דהוי בין לר' מאיר בין לרבנן, מ"מ לא משמע כלל דבודקה בקרובותיה אלא בהגעת זמן, דקאמר תלמודא מאי בינייהו בדיקת חוץ, מר סבר שמה בדיקה, פי' א[מ]שנה ראשונה שבודקה בקרובותיה בהגעת זמן, אבל קודם לכן לא, אלמא מקודם קידושין בודקים בקרובותיה. ואם חיטי הצואר עומדים במקום שהן תמיד גלויים וידועים, א"כ המארס ראה ונתפייס. וכי היכי דניפייס כחיטי הצואר כ"ש דניפייס בחיטי הרגלים שאינן גלויים, דמלתא דמוכחה שאינו מקפיד על החיטין כלל. ואם לא היה מכירה המארס, אלא היא הייתה דרה במקום אחר ולא ידעה, אע"פ ששלוחו ראה אותה קודם קידושין וניפייס, הוי מקח טעות, דמצי אמר ליה לתקוני שלחתיך ולא לעוותי, ואפילו אם אמר לשלוחו סתם קדש לי אותה אשה ולא התנה על מנת שאין בה מומין. וא"ת מאי פריך על פדרותה ראה וניפייס, לישני שנמצאה אחר קידושין קודם שכנסה, וכגון שכנסה ע"י שליח ולא ידעה, י"ל דאמתניתין קאי, הוסיפו עליהן זיעה ושומא וריח הפה דדמו ממש למתניתין, דאם נמצאו לאחר שכנסה לרשות הבעל, אז הבעל צריך להביא ראייה דהיו בה עד שלא נתארסה, וכי מייתי ראייה הוי מקח טעות, הכי נמי הני. ולהכי פריך אפילו מייתי ראייה שהיו קודם מה בכך, הא ראה בשעה שכנסה וניפייס. אבל אם הוא ראה אותה תחלה ומכירה, אע"פ שהתנה על מנת שאין בה מומין, על מומין אחריני ולא על הגלויין, דסביר וקביל. וכ"ש הכא דלא ידעינן דאתני אלא על פי השליח, ובשעה שעשאה שליח בעדים לא התנה בשביל העדים. וגם שקידש השליח לא התנה עמה. ואעפ"כ אין טוב בעיני להקל להתירו באשה אחרת, שלא ראינו כזה מתמול שלשום בימי רבותינו הקדמונים אשר קטנם עבה ממותנינו. ואתה מורי עשה הטוב בעיניך. ושלום מאיר בר ברוך.
